על דמוגרפיה ושימור עובדים

1 באוקטובר 2013 | נכתב ע"י

"זו העת  לראות בעובדים מבוגרים כנכס לארגון" זו כותרת של כתבה שהתפרסמה בביזנס וויק (It's Time to See Older Workers as an Asset). הטיעונים המוצגים בכתבה לאו דווקא נוגעים כמצופה בתחומים כמו אחריות חברתית או גיוון בתעסוקה אלא עוסקים בהיבט הדמוגרפי.

למעשה, נראה שמה שלא יעשו הערכים תעשה הדמוגרפיה, זו פשוט שאלה של זמן. תוחלת החיים עולה והאוכלוסיה מזדקנת – בעוד 15-20 שנה, בשנת 2030, 19.3% מהאוכלוסייה בארצות הברית תהיה מעל גיל 65, ותהליכים דומים מתרחשים באירופה.

אבל, כפי שנטען בכתבה, דמוגרפיה אינה גורל. ניתן להתאים את השינוי הדמוגרפי לצורות העסקה שונות. זו פשוט שאלה של תפיסה, משום שניתן לראות בהזדקנות האוכלוסיה משאב כלכלי מוערך ובלתי מנוצל בכלכלה גלובלית תחרותית.

תפיסה זו מיושמת כבר בחלקים רבים של אירופה, בהם כבר מאפשרים ההעסקה במשרות  חלקיות המאפשרות עבודה גמישה. כן, קצת קשה לדבר על הארכת תקופת העבודה כשיש אבטלה, אך בסופו של דבר הטענה היא שהשינוי הדמוגרפי יעשה את שלו.

יש שיאמרו שאנשים "זקנים" פחות תורמים לעבודה ביחס לצעירים, אך זה לא בהכרח נכון. בכתבה מתואר ניסוי שנערך במפעל של יצרנית הרכב BMW. הניסוי הוכיח שעל ידי התאמת העבודה לאנשים מבוגרים, למשל התאמה ארגונומית, גמישות בשעות ועוד, הפריון לא נפגע אלא להיפך.

הטענה הינה שהגיל הכרונולוגי הפך למדד למשך התעסוקה, כשלמעשה גיל אינו צריך להיות המדד הדומיננטי, אלא מדדי יעילות. הרי הפרודוקטיביות חשובה יותר מנתונים דמוגרפיים. לכן, לדידו של  מחבר המאמר Chris Farrell, מוטב להתמקד בביצוע עבודה פרודוקטיבית כמדד מרכזי להמשך תעסוקה, ולא על הגיל הכרונולוגי.

ומכאן, אולי מוטב שההשקעה של ארגונים בשנים הבאות תתמקד יותר בשימור וביצירת תנאים לעבודה אופטימלית, שתאפשר פריון גבוה לחתך הגילאים השונים של עובדי הארגון, ולא בהכרח תתמקד בגיוס ובייבוא טאלנטים לארגון כפי שקורה היום. כן, הגיוס חשוב, יחד עם זאת יש לתת את הדעת למינונים והאיזונים בין התהליכים השונים.

הדבר דורש שינוי תפיסה בקרב מנהלים ואנשי משאבי אנוש וזה לא קל. היום השיח הציבורי עוסק יותר בערכים, בסוגיות כלכליות של יכולת ההתפרנסות לאחר גיל הפרישה ולא באיום הדמוגרפי. בכתבה בדה מרקר  מוצג סקר של גיאוקרטוגרפיה המעיד כי "שיעור ניכר מהציבור בישראל לא מעוניין לצאת לפנסיה בגיל פרישה". 38% מהציבור ענו כי הם מעוניינים להמשיך לעבוד, לעומת 32% בלבד שענו כי הם מתכננים לפרוש כמתוכנן. 23% מהציבור עדיין לא יודעים אם ירצו להישאר או לפרוש בהגיעם לגיל פרישה… אמנם רבים מעוניינים להמשיך ולעבוד בשל כורח כלכלי "במציאות הכלכלית הנוכחית" אך יחד עם זאת, עולה ומתגברת התפיסה שעבודה אינה רק לשם פרנסה אלא משרתת צרכים והיבטים פסיכולוגיים נוספים.

למעשה, נדמה שכולם מצפים "לצונאמי האפור". אירופה מתהפכת, מדובר על כך רבות, היא מתקרבת לנקודה שבה פירמידת הגילאים תתהפך וגם בישראל צפוי שינוי. בכתבה שהתפרסמה בכלכליסט מוצגים נתונים רבים על השינוי הדמוגרפי הצפוי לבוא ועל השלכותיו על הצמיחה. עולה גם התייחסות לישראל: "גם בישראל, אגב, צפויה מגמה דומה. בהצעת התקציב שאושרה השבוע האוצר מתריע שבעשרים השנים הקרובות ההאטה בקצב צמיחת האוכלוסייה בגיל העבודה צפויה להקטין בלא פחות מאחוז את פוטנציאל הצמיחה של המשק בהשוואה ל-15 השנים האחרונות".

אם מיק ג'אגר סולן הרולינ'ג סטון יכול לעמוד על הבמה בגיל 70 ולשיר מול המונים, למה הדבר לא אפשרי עבור "אחרים"? אולי משום שהתפיסות ומבנה ההעסקה עדין לא מותאמים לשינויים המתחוללים.

רבים עוסקים בדור ה Y,  אך השיח הארגוני הציבורי אינו עוסק בצורה מעמיקה בהעסקה רב דורית, של "זקנים", בהתאמת תנאי ההעסקה לאוכלוסיות שונות.

אולי משום שזה נראה מאד מאד רחוק.