מפגש למידה במסגרת "כנס ללא כנס" Unconference

18 ביולי 2012 | נכתב ע"י

מכירים את חוק שתי הרגלים (Two feet)?

חוק שתי הרגלים אומר שאם אתה נוכח בדיון כמשתתף ואתה לא מוצא בו עניין, פשוט תקום ותלך. משתי סיבות: לנוכחות המאולצת ואולי המנומסת שלך בדיון יש השפעה לא טובה על האנרגיות של האנשים ועל הדיון, ושנית, כי בטח יש דיון אחר בו אתה יכול לתרום וליהנות, אז למה לא לקחת בו חלק?

נשמע מוזר? חצוף אולי?    חוק שתי הרגלים מייצג במהותו את הרעיון של "כנס ללא כנס".

"כנס ללא כנס" הוא מפגש למידה המונע עלי ידי המשתתפים, המשתפים בידע אחד את השני. בכנס ללא כנס תהליך הלמידה מתנהל על ידי המשתתפים ובהתאם לרצונם לתרום, להשתתף וללמוד, בדומה למבנה של רשת המתארגנת מעצמה. זאת בשונה מכנס קונבנציונאלי, המנוהל בדרך כלל מלמעלה למטה, עם מרצים, נושאים מוכתבים וסדר יום ברור ומובנה, לכן, חוק שתי הרגלים מהווה עקרון חשוב ב"כנס ללא כנס".

המשתתפים יכולים לנוע משיח אחד לשיח אחר, מהרצאה אחת לשנייה, בהתאם לעניין שיש להם. אין סדר מובנה של כנס  שמגביל אותם ובעיקר נורמות ההתנהגות הינן שונות מתהליכי למידה והתכנסות מסורתיים יותר.

"כנס ללא כנס" הוא סוג של תהליך למידה השייך לקבוצה של "טכנולוגיות למידה של המרחב הפתוח"  Open space Technology. גישה זו פותחה על ידי Harrison Owen  באמצע שנות ה-80 והוצגה בספרו: Open Space Technology: a User's Guide.

בספר הוא לא מזכיר את המונח "כנס ללא כנס". המונח הופיע לראשונה ב-1998 בכנס מפתחים. כיום משתמשים בפורמט זה בכנסים העוסקים בחדשנות, למידה ויזמות ובכנסים בהם רוצים ליצור שיח וקשרים בין האנשים באופן בלתי אמצעי, שאינו מתווך על ידי מומחים או מרצים.

קיימים דגמים שונים לתהליך של כנס ללא כנס, למשל השיטה של Sounding Boards.

שיטה זו הומצאה בכנס חדשנות ב-2008, כאשר המטרה הייתה לתמוך ביצירת אינטראקציה ופגישות בין יזמים מנוסים וחדשים. לצורך כך המשתתפים הוגדרו בהתאם לותק וחולקו לשתי קבוצות: יזמים ותיקים ויזמים חדשים (ביחס של שליש יותר יזמים חדשים) וכל משתתף קיבל כרטיסיה באמצעותה היה יכול לקבוע פגישה. כך למשל, יזם ותיק קבע פגישה עם יזם חדש לקינוח בצהרים, כאשר בתחילת התהליך הם נפגשו בחלל מרכזי לצורך הכרות.

דוגמה נוספת היא מתוך פעילות שהתקיימה במסגרת תוכנית הלימודים לתואר שני בייעוץ וניהול משאבי אנוש בבית ספר למינהל עסקים. "הכנס ללא כנס" שהתקיים התמקד בשאלות שמעסיקות את המשתתפים בתחום ייעוץ וניהול משאבי אנוש ובתחום ההדרכה והלמידה בארגונים (שני מסלולי הלימוד הקיימים בהתמחות).

המשתתפים בחרו נושאים לדיון ודנו בקבוצות דיון קטנות בשאלות שמעניינות אותם, כאשר השאלות הנדונות הוצגו על גבי לוח – 'קיר קבוצתי'. הדיון נוהל על ידי המשתתפים באופן עצמאי והיה מתוחם בזמן, כאשר לכל קבוצה מונה אדם שיאפשר לקבוצה לדון ולדבר.

בתום הדיון המשתתפים עברו בין "הקירות" של הקבוצות האחרות וכל משתתף התבקש לבחור 7 שאלות שלדעתו הכי מעניינות/חשובות לדיון.

בסופו של התהליך התגבש תוצר שישמש את הסטודנטים והבוגרים במפגשי הלמידה העתידיים.

התהליך הניב שני תוצרים מרכזיים:

  1. למידה – המשתתפים התנסו בדגם של "כנס ללא כנס" ולמדו על השיטה.
  2. התוצר – בנק שאלות ונושאי דיון ולמידה עתידיים. לתפיסת משתתפי הכנס הנושאים שנבחרו הינם הנושאים הקריטיים לאנשי יעוץ ארגוני, הדרכה ולמידה ובהם היו רוצים להעמיק.

עקרונות השיטה

כנס ללא כנס מושתת על מספר הנחות יסוד. להלן התייחסות קצרה להנחות המרכזיות:

  • שיתוף בידע וקשרים חברתיים חשובים לתהליכי למידה לא פורמאלית . מפגש במתכונת של כנס ללא כנס מאפשר למידה לא פורמאלית ומעלה את הפוטנציאל לחשיבה מסתעפת (יצירתית) בשל ריבוי המפגשים והקשרים שהמשתתפים יוצרים במהלך הכנס, ובשל היכולת לנהל שיח פתוח ודיונים עם מגוון נרחב של משתתפים. זאת בניגוד לכנס רגיל שבו בדרך כלל המרצים הם אלו שמדברים. חיזוק להנחת יסוד זו ניתן למצוא בגישה הקונקטיביסטית ( (CONECTIVIZIM המייחסת חשיבות לקשרים ולא בהכרח לתכנים.
  • ההתנסות של הלומד והתרומה שלו מניבה למידה אפקטיבית יותר, תוך התאמה לצורך של הלומד. הפוזיציה של המשתתף היא אקטיבית. על מנת שהכנס ללא כנס יעבוד הוא חייב לתרום ולהשתתף (מכאן גם נגזר חוק שתי הרגלים).
  • כנס ללא כנס הוא סוג של תהליך של רשת המתארגנת מעצמה Self Organizing. ולכן יש לייצר את התנאים להתארגנות כל פעם מחדש, באופן עצמאי, ולאפשר למשתתפים להתנהל בתוך המסגרת שניתנה. בתהליך מסוג זה על מארגני הכנס ללמוד לנהל סוג של "כאוס מאורגן" תוך מתן אחריות למשתתפים, ובהנחה שהידע והמידע קיים אצל המשתתפים והם יכולים לתרום זה לזה. זה כולל אפילו את סדר היום אותו בונים המשתתפים על הקיר.

למשל, אם בכנס ללא כנס בתחום האקולוגי משתתף רוצה לשמוע על החור באוזון וגזי החממה הוא מדביק פתק על הלוח. משתתף אחר יכול להצטרף לדיון ולהרצות על הנושא. מנהלי הכנס יכולים לבחון אם יש דיונים דומים ולנסות לאחד או להזיז, כמובן בשיתוף המשתתפים.

גם התוצר הנו פועל יוצא של סיכומי דברים שהמשתתפים מעלים לפלטפורמה שיתופית כזו או אחרת. לעיתים הכנס ללא כנס מתחיל בתהליך וירטואלי, בשיח על גבי פלטפורמה דיגיטלית שיתופית כמו ה –  .Wiki

העיקרון המנחה הוא שהמשתתפים קובעים את כללי המשחק.

איך מנהלים?

נוכח הנחות היסוד שהוצגו עולה השאלה איך מנהלים תהליך של רשת המתארגנת מעצמה, אם בכלל?  למעשה, התהליך מנוהל אחרת מדפוסי ניהול מוכרים. אחת האמירות הגורפות בתהליכים אלו היא "לתת לדברים לזרום", למרות הדאגה. הניהול של כנס ללא כנס נמצא במקום אחר, מאחורי הקלעים. הוא ממוקד ביצירת התשתיות  והמסגרות. למעשה ואולי באופן פרדוקסאלי, נדרש הרבה תכנון מאחורי הקלעים לצורך קיום תהליך פתוח. למשל בניית הקצב שלו, מבנה שיאפשר תנועה והתארגנות של הרשת מחדש ושמירת המתח.  חשוב מאד שהמשתתפים יהיו משמעותיים ("האנשים הנכונים") אחרת לא יתנהל שיח וגם עולם התוכן צריך להתאים לפורמט הייחודי. אם מדובר בהקשר ארגוני מומלץ לתת את הדעת למידה בה התרבות הארגונית מאפשרת  תהליכי שיתוף פתוחים ולא מבוקרים. למשל, תרבות ארגונית שאינה חוששת מקיום שיח לא מנוהל, מאיבוד זמן ושליטה, המאפשרת את קיום השיח גם אם הוא עוסק בסוגיות שאינן בליבת העשייה של הארגון ואולי אף מעודדת שיח שכזה. ולבסוף, חשוב שבתום התהליך ניתן יהיה להפוך את הלמידה לדבר ממשי, ואולי אף תורם ומניע תהליכים אחרים ברמה האישית וברמה הארגונית.