מה קורה כששורות תחתונות פוגשות (או לא) את האושר של העובדים?

12 בספטמבר 2012 | נכתב ע"י

בשבוע שעבר השתתפתי בכנס טולון-ורונה, העוסק במצוינות בשירות בתחומים שונים. הכנס הינו כנס בינלאומי שמתקיים אחת לשנה באירופה, והשנה התקיים בישראל, בקמפוס המסלול האקדמי-המכללה למנהל.

במסגרת הכנס הצגתי את ממצאי המחקר שלי ואת הטענה המרכזית העולה ממנו – מוטב לו, לארגון, לדאוג לרווחה הנפשית ולמיטביות העובדים (ובאופן כללי – לדאוג לאושר הכללי של העובדים) משום שעובדים מאושרים הינם עובדים יעילים ופרודקטיבים יותר. יתרה מזאת, אם עד היום נהוג בארגונים לבדוק שחיקה ושביעות רצון של העובדים ולשים דגש על מדדים אלו (ולקיים ימי כיף, ימי גיבוש וכו') – הטענה שלי הינה שארגונים שנוהגים כך 'מפספסים את הנקודה' ומטפלים בסימפטום במקום בשורש מקור התנהלות העובדים ותפיסותיהם ביחס למקום העבודה.

הרצאתי הייתה מגובה בממצאי מחקרים אמפרים, ומבוססת על מחקרים של חוקרים ברחבי העולם ועל ממצאי המחקר שלי. הטענה המרכזית והמסכמת של הרצאתי נגעה לעתיד – דיברתי על התערבויות בארגונים – ועל המדרגה היישומית הבאה של תפיסות ניהול המשאב האנושי בארגון.

סיימתי בשאלה לקהל – נו, מה אתם חושבים?

התגובות וההתעניינות היו מרתקות. לפי המבטים של הקהל והנהוני הראשים ניכר היה כי ישנה הסכמה שנדרש שינוי פרדיגמה. הדיון שלאחר ההרצאה העמיק לתיאוריות השונות שבבסיס הפסיכולוגיה החיובית ולהבנת ההשלכות היישומיות.

ואז נשאלתי – "ומה בנוגע לרווחיות הארגון?"

לא בדקתי את רווחיות הארגון, השבתי, בדקתי את פרודוקטיביות העובדים במוקד טלפוני. בהנחה שעובד טוב הינו עובד שמשיב למספר רב של לקוחות בשעה, ואלו מדדי הארגון לביצועי העובדים, אזי התועלות הארגוניות ברורות.

ומכאן התפתח דיון, עקרוני בעיקרו, במהלכו החוקר האוסטרלי החביב טוען כי כל עוד לא הוכחתי והצגתי נתוני יעילות כלכליים – לא תהיה בכך תועלת להנהלת הארגון ולבעלי העניין.

האם שביעות רצון העובדים, רמת השחיקה שלהם וההתנהלות במקום העבודה (שמובילה לאחוזי תחלופת עובדים נמוכים או גבוהים בהתאם) אינם פרמטרים מספקים, שאלתי?

לא. השיב האוסטרלי. המטרה המרכזית של ארגונים הינה השאת רווח לבעלי המניות ועל כך עליהם לתת את הדעת.

ואיפה הערכים? איפה האחריות התאגידית? האם כל אלו נמדדים רק במספרים אבסולוטיים? שאלתי. (וכך המשיך הדיון/ויכוח ביננו. שנמשך גם בהפסקת הקפה, ארוחת הצהריים ובמשך יום שלם).

יש על כך ויכוחים רבים. גם בתחום האחריות התאגידית יש כאלו הטוענים כי אחריות תאגידית מטרתה להשיא את ערך המניות והינה עוד תפיסה אסטרטגית-שיווקית להשאת רווחים וניהול סיכונים. מנגד, יש כאלו הטוענים כי המטרה הכלכלית אינה בבחינת 'מטרה שמקדשת את האמצעים' וערכים והגינות הינם טובים ונכונים יותר בטווח הארוך, לארגון בפרט ולחברה (society) בכלל.

("אין לי שום מטרה להיות עשיר מהעסק הזה" טען הבעלים של רשת מרכולים חרדית בכתבה בחדשות, "נכון, אני רוצה להרוויח כסף, אבל אין לי מטרה להיות מיליונר, על מוצרי היסוד והבסיס כמעט ואינני מרוויח". חדשות ערוץ 10, 8.09.2012)

בנוסף לעובדה שהתפיסה הניהולית-ערכית נעלמה מדבריו של האוסטרלי החביב, הופתעתי כי  חשבתי שבשנת 2012 התפיסה הניהולית של 'האדם כמכונה' כבר הובהרה מזמן כמנותקת מהאלמנט הפסיכולוגי-רגשי המניע את האדם, ולפיכך אינה תקפה עוד. האם ניתן לנהל אנשים בהתעלם מהרכיב הרגשי-פסיכולוגי? מרבית המחקרים מראים כי לא מומלץ להתעלם מהרכיב הנ"ל, כי הוא הוא שמשפיע מתחת לפני השטח על כיווני הזרמים הארגוניים.

וכך, נגמרה ההרצאה ואני מצאתי את עצמי מהרהרת בדבריו של האיש ההוא מאוסטרליה, שמייצגים  קולות ותפיסות שונים ממה שהצגתי. ניסיתי להסביר לעצמי שסביר שעוד אקלע רבות לדיונים ואי הסכמות בנוגע לאחריות תאגידית ולשאלה מה באמת מעניין ארגונים, ומה חשוב.

אנחנו נמצאים כיום במשא ומתן חברתי על הקשר והזיקה של ארגונים לסביבה בה הם מתקימים  ולאופן בו הם פועלים. לדידו של האיש מאוסטרליה, אחריות תאגידית עשויה להיות עטיפה יפה שמניבה רווחים או מחולל רווח נוסף לארגונים, "עוד מאותו דבר". לתפיסתי זו הסתכלות אחרת על הדברים ומדובר בתהליך של שינוי מתמשך.

אולם לא נותרתי יותר מידי שקועה בהרהורים. יום שלם התווכחנו. הוא טוען טענות שאני חשבתי שכבר עברו מהעולם, ואני, נדהמת, משיבה בלהט באנגלית רצוצה…

בסוף היום הוא הציג את עצמו בפני והגיש לי כרטיס ביקור – ראש תוכניות ה- MBA בבית הספר למנהל עסקים בסידני: "בואי לבקר, יש לנו את מחלקת ההתנהגות הארגונית הגדולה במדינה" הוא אומר לי.

"אני מסכים עם כל מילה שאמרת. רק רציתי לאתגר אותך קצת".

אוקיי, אז אולי, למרות הכל, אין צורך להיבהל כשמישהו מגיב בחיוך קטן (ציני משהו) למשמע דיבורים על ערכים ואושר.

לפעמים הוא פשוט שם כדי לעזור לנו לחדד את הטיעונים והעמדות שלנו, לחשוב על רעיונות למחקרים עתידיים, ואולי גם קצת לשפר את האנגלית  …