מה לגיוון בתעסוקה ואילוף כלבים

18 ביוני 2014 | נכתב ע"י

 

אחרי 21  שנה כלבתי הנאמנה הלכה לעולמה. לקח לנו קצת זמן להיות נטולי כלב בבית עד שהחלטנו לקחת גורה חדשה, הפעם גם החלטנו לחנך אותה.

הצטיידנו במאלף כלבים שבכל פגישה הכווין והנחה אותנו. כבר בפגישה הראשונה קיבלנו רשימת ״חשיפה״. הרעיון הוא שיש לחשוף את הגורה לסביבה בה היא חיה על מנת שלא תפחד וכמובן כדי שלא תהיה תוקפנית בעתיד. הרשימה מכילה סוגים של: אנשים, כלבים, ורעשים מגוונים ושונים. למשל: כלב פחוס, כלב מנוקד, איש עם קסדה, איש כהה עור, חרדים, שליחים על טוסטוס, זקנים ישובים בכסא גלגלים, תינוקות בעגלה, טקסטורות של משטחים, רעשים ועוד. בקיצור רצינו אילוף, קיבלנו שעורי בית.

 מעבר לרשימה המשעשעת קמעה, הדבר העלה בי מחשבות הנוגעות לנו כבני אדם. יש ברעיון של 'חשיפה מעין הכנה לקבלת השונה. יחד עם זאת, ברור לי ש'פחד מזרים' הוא גם מנגנון הגנה ושלב התפתחותי טבעי המופיע אצל פעוטות בערך מגיל תשעה חודשים עד שנה וחצי. מה היה קורה אם במסגרת תהליך חינוכי לאחר שלב זה, היו ההורים מקבלים משימות שיאפשרו לילדים שלהם לחוות ולהכיר מגוון של אנשים והתנהגויות? האם באמת זה היה עוזר לנו יותר לחיות ולעבוד בחברה מגוונת יותר?

ומה היה קורה אם היינו יכולים ליישם את אותו הרעיון במקום העבודה?

האם יכול להיות שהסיבה לחד גוניות והעדר הגיוון בתעסוקה בקרב ארגונים רבים נובעים מתהליך חיברות מושרש, ושאם היינו חושפים את ילדינו למגוון חברתי (אנושי) רחב יותר גם מקומות העבודה היו נראים אחרת? מתי צריך להתחיל, כיצד, ובאיזה גיל זה 'כבר מאוחר מידיי'? תהיתי…

 ניסוי שנערך עם תינוקות תאילנדים מדגים את האופן שבו ניתן להפחית פחד מזרים. הניסוי נערך באוכלוסיה של תינוקות נטושים בתאילנד. מתנדבים מכל  רחבי העולם – כולל בני נוער – מוזמנים להגיע למקום, להחזיק תינוקות ולשחק איתם בכל יום בשבוע, כמספר הפעמים שהם חפצים.

 התינוקות נחשפים למגוון אנושי רחב (ולא רק לאנשים בעלי מראה אסייתי), ופוגשים ונהנים בחברת אנשים שנראים אחרת מהם. הדבר חשוב במיוחד לתינוקות המיועדים להימסר לאימוץ על ידי אנשים שאינם ממוצא תאילנדי, כדי שלא יפחדו מפרצוף "מוזר". אמנם גם תאילנדים מוזמנים לבקר ולטפל בתינוקות, אם כי מרבית המתנדבים הם בעיקר זרים, גברים ונשים. הכול החל לאחר שהצוות המטפל הבין שתינוקות תאילנדיים חוששים לעיתים קרובות מאנשים זרים והדבר בעייתי במיוחד אם הוריהם המאמצים אינם תאילנדים.

החשיפה לשונה מובילה להבנה כי בהרבה מאוד מובנים ה'אחר' הוא לא ממש 'שונה', והבנה זו הינה משמעותית להתנהלות היומיומית משום שמעבר לחשש ולחרדה מהאחר עומדים דעות קדומות, אמונות, ובורות הנובעים מחוסר היכרות והעדר מודעות. נכון, אצל כלבים אין דעות קדומות, יש רק מוכר ולא מוכר, מאיים ולא מאיים, אבל גם אצל בני האדם הלא מוכר הופך במהרה למאיים, רק שאנחנו לרב גם מוסיפים לזה דעות קדומות המובילות לגזענות. ומכאן – קצרה הדרך להעדר גיוון במקומות העבודה. זאת משום שאנשים נוטים לגייס עובדים שדומים להם ברקע, במראה, או אם הם בוגרי אותה יחידה או אותו מוסד לימודים. זה קורה במיוחד במקומות בהם שיטת הגיוס הנפוצה הינה 'חבר מביא חבר'. על התועלות בגיוון העובדים, שנקרא בפי רב 'גיוון בתעסוקה', דובר בפוסטים קודמים (למשל, פה: על תלתלים, גיוס עובדים וגיוון בתעסוקה) אבל מה עושים בעולם העבודה כדי להימנע מהחששות, הפחדים והדעות הקדומות?

ישנן תוכניות הדרכה לרגישות ומודעות תרבותית Diversity training  בהן בעיקר מלמדים את העובדים לפתח מודעות תרבותית. האם זה עוזר? מאמר שהתפרסם בוושינגטון פוסט טוען שרב "אימוני הגיוון" – אותן תוכניות  לרגישות ומודעות תרבותית, נכשלות.

בסקירה מקיפה של נתונים מ- 830 מקומות עבודה גדולים בארה"ב נמצא שקיומן של הדרכות והכשרות העוסקות ב'גיוון' באותם מקומות עבודה לא מבטיחות בהכרח פיתוח רגישות תרבותית. למעשה, הממצאים בפועל הפוכים מהמצופה, למשל: חלה ירידה של 7.5 אחוזים במספרן של נשים בניהול, ומספר הגברים השחורים בתפקידים בכירים ירד ב- 12 אחוזים. השפעות דומות נראו עבור היספאנים ואסיאתים. (חשוב לציין שיכולים להיות הסברים שונים לנתונים אלו כמו הסברים מבניים, סוציו דמוגרפים, פולטים ועוד ולכן, לאו דווקא ניתן להקיש על חוסר אפקטיביות בהכשרה לרגישות תרבותית).

 נדמה, כך מצוין במאמר, שאותן הכשרות או 'אימוני גיוון' מהווים בבחינת עלה תאנה המאפשרים כיסוי והגנה בפני עילה בתביעות הנוגעות לאפליה בתעסוקה.

ואולי המפתחות אינם מתחת לפנס? יתכן שסוגיה כמו גיוון בתעסוקה לא די שתהיה מגובה בחוקים ובסיסמאות, משום שהיא תלויה בתפיסות וביכולות של מנהלים לנהל שונות תרבותית. הדבר נחוץ וחשוב לא רק בשל סוגיות ערכיות, אלא גם משום שיש לכך השפעה על תוצאות עסקיות, על יעילות וחדשנות.

ואולי, אבל רק אולי, אם נחנך ונלמד את ילדינו כבר מגיל צעיר להכיר את האחר, אם נחשוף אותם למגוון השונויות הקיים בחברה ובעולם, אולי נוכל לטפח ולחנך בני נוער, ואחר כך גם בוגרים, שהשונות של האחר אינה זרה להם ואינה מפחידה אותם או מאיימת עליהם ולכם הם פתוחים יותר, סובלניים יותר והמגוון נראה להם טבעי. תהליך שכזה יוביל לחברה מגוונת ושוויונית יותר. ואז, כשהזרות והשונות לא תיתפס כשונה ומאיימת על הפרט או על הארגון, לא יהיה למראיין כל חשש מלגייס עובד מרקע או מוצא שונה משלו. להיפך, התועלות שבגיוון יעמדו לנגד עיניו.

גלובליזציה, אמרתם? זה מתחיל מהראש, ומהחינוך.

דוגמאות לאיך לחשוף את ילדינו למגוון – זה מתחיל כבר בארגז הצעצועים שלהם

פוסטים נוספים בנושא גיוון בתעסוקה תמצאו כאן

dogs