לא מחלקת מירשמים לאושר בעבודה, רק אחד קטן

19 בספטמבר 2011 | נכתב ע"י


תכלס, דברי איתנו תכלס! כך נשמעות לא מעט מהתגובות שאני מקבלת על הפוסטים הנוגעים לפסיכולוגיה חיובית ולחקר האושר. וכשאנשים שואלים, תמיד מגיעה שאלת מיליון הדולר- אז מה אני צריך לעשות כדי להיות מאושר? איך הופכים את העובדים שלנו, העגמומים, ליותר מאושרים? האם על ידי פעילות רווחה עניפה, ימי כיף ופיקניקים, חדרי כושר ומתנות?

או, זו שאלה מורכבת והתשובות לה רבות (יש תשובות, זה כבר משמח, לא?).

בגלל המורכבות, ובגלל הגדרות כאלה ואחרות (מדובר בתחום מחקרי צעיר שמתעדכן כל העת, ומעדכן גם את הנחות היסוד וגם את המושגים המרכזיים) – כיום, בראיה עתידית של 'מה לעשות?', כבר פחות ידברו על אושר ומושג האושר, וידברו יותר על שגשוג, צמיחה והגשמה.

אז בואו נתחיל דווקא מהחיים, לא מהעבודה

במסגרת המחקרים בתחום:  בהיבט האישי יבדקו מה גורם לאנשים מסויימים לפרוח ולשגשג בחייהם, מה מאפיין אותם? מה מייחד אותם מאלו שפחות משגשגים? ובהיבט הארגוני יבחנו מה מאפיין ארגונים איתנים ומשגשגים. ומכאן, ינסו לבדוק כיצד ניתן להוביל ארגונים (או אנשים) לשגשוג ולצמיחה.

על זה, ועוד הרבה בנושא, מדבר פרופ' מרטין סליגמן בספרו החדש Flourish.

כיוון שהיום אנחנו מדברים על תכלס – אביא דוגמא מעניינת במיוחד להתנהלות מצמיחה עליה הוא מדבר בספרו.

באופן מוזר, הוא טוען, יועצי נישואין (לרוב) מלמדים זוגות איך לריב טוב יותר. תרגול כזה יכול להפוך את הזוגיות מבלתי נסבלת לכזו שניתן לחיות איתה, שזה לא רע. אבל מטרה נעלה יותר תהיה להפוך את הקשר מ'טוב' למצויין.

במחקרים שבדקו מערכות יחסים עלה כי האופן שבו בני הזוג מגיבים ומציינים אירועים חיוביים שקורים למי מבין בני הזוג, הינו מנבא חזק יותר לקשר טוב, מאשר האופן שבו בני הזוג רבים. הדרך שבה אנחנו מגיבים כאשר מישהו מספר לנו על אירוע חיובי שחווה יכולה לבנות או לכרסם בקשר.

לדבריו- יש ארבע דרכים אופייניות לתגובה. רק אחת מהן תבנה ותחזק את הקשר.

הנה הדוגמא שסליגמן מביא בספרו:

בן הזוג מספר על אירוע

אופי התגובה

התגובה עצמה

קיבלתי קידום והעלאה בעבודה

תגובה פעילה ובונה

"וואוו, זה מדהים, אני כל כך גאה בך. אני יודעת כמה הקידום הזה משמעותי עבורך. ספר לי בדיוק איך זה היה. איך הוא אמר לך? איפה הייתם? מה בדיוק הוא אמר? איך הגבת? וואוו!!! אנחנו חייבים לצאת לחגוג את זה!!!" (שומרים על קשר עין, מביעים רגשות חיוביים והתלהבות, חיוך ומגע חם)

למעשה גורמים לבן הזוג לשחזר ולחוות מחדש את החוויה שעבר

תגובה פסיבית ובונה

"וואוו, אלה בשורות טובות. אתה ראוי לזה" (מעט, או העדר הבעת רגשות)

תגובה פעילה והורסת

"זה נשמע כמו הרבה אחריות על הכתפיים. זה אומר שתגיע הביתה עוד יותר מאוחר ממה שקורה היום?" (הבעת רגשות שליליים)

תגובה פסיבית והורסת

"מה יש לאכול?" (ללא קשר עין, מסתובב, יוצא מהחדר)

תהליך והתנהלות בתוך קשר בונה ופעיל מוביל את הקשר לשגשוג וצמיחה, מחזק את היסודות עליהם בנוי הקשר ומוביל לארועים חיוביים עתידיים. וכמובן – ההרגשה הבסיסית החיובית שבה מתנהלים שני הצדדים בקשר. לחיות שוב את הרגע המשמעותי ולחוות שוב את השמחה וההתרגשות ממצקים את החוויה עמוק יותר, והפרגון ההדדי מוסיף מימד חשוב לארוע ומכאן גם לקשר עצמו.

כמובן שניתן לקחת את הדוגמא הזו ולהשליך אותה על כל התנהלות בין שני אנשים, בין אם זה בני זוג, חברים, או מנהל וכפיף.

למשל, כאשר אחד העובדים מדווח על מכירה מוצלחת, תגובה פעילה ובונה של המנהל תעשיר את מערכת היחסים בניהם, תחזק את הקשר ותמצק את החוויה של העובד, בתהליך שבונה ומעשיר את 'חשבון הבנק הרגשי' שלו (דיברתי בפוסטים קודמים על מנגנון ההרחבה והבניה של פרדריקסון) ובכך גם מחזק את החוסן המקצועי שלו.

כן, כן אני כבר רואה את החיוכים הצינים. ובכן, זו שאלה של תפיסה, אין זה אומר שאתם לא תנחו את העובדים, תציבו להם משימות ויעדים, תגדירו גבולות ותבקרו. אבל בתוך כל ההתנהלות הזו אפשר לעשות זאת אחרת.

רוצים לפתח ולהוביל את העובדים שלכם לשגשוג? נהלו איתם מערכות יחסים המושתתות על התנהלות חיובית בונה ופעילה. התעכבו איתם במיוחד על ההצלחות היומיומיות שלהם.