כיסאות מסתובבים- יעילות ללא תחרות או אנרכיה ארגונית?

1 במרץ 2017 | נכתב ע"י

לא מזמן קראתי את כתבתה של דפנה ארד בגיליון 'לאישה', בה כתבה ארד על הטרנד החדש בעולם העבודה- עבודה דינמית, או עבודה אג'ילית (AGILE). אחד המאפיינים של עבודה דינמית, היא למעשה סביבת עבודה שבה העובדים יושבים בצורה אקראית, ולאף עובד אין משרד, קובייה, שולחן או כיסא קבועים.

לשיטה למעשה שני יתרונות משמעותיים: האחד- חסכון גדול במקום (דבר שלא ניתן להפחית מחשיבותו בישראל…), ויתרון נוסף- שיפור בעבודת צוות, שנגרם כתוצאה מן ה"ערבוב" שנוצר בין העובדים. מומחים מקצועיים מהללים את השיטה החדשה כמאפשרת יצירתיות ושיתוף פעולה.

האמנם ? לא בטוח.

ארגונים הבוחרים בשיטת עבודה כזו, עומדים בפני מספר אתגרים שראוי לשקול ברצינות:

  1. תוהו ובוהו בעבודה

לדעתי, ארגונים שיבחרו בשיטת עבודה כזו, אולי יצאו נשכרים מהחיסכון בשטחי עבודה, אך ייתכן ששכרם ייצא בהפסדם משום שנראה, על פניו, שכל עובד אשר יגיע בכל בוקר לעבודה ויצטרך לבחור לו מקום לשבת בו, לתאם עם חבריו היכן ישבו כולם יחד, יחפש את מנהלו לכל שאלה, או קולגות להתייעצות, בכל יום במקומות אחרים, וכהנה וכהנה.

נראה שארגונים שיבחרו בשיטת עבודה כזו אולי יצאו נשכרים מן החיסכון בשטחי העבודה, אך יבזבזו הרבה זמן עבודה יקר על "התארגנויות", שלא לדבר על קושי גדול בעבודה משותפת של צוותים שנדרשים לשבת יחד.

  1. יצירת תחושה של "תלישות" עבור העובד.

עובדים רוצים להרגיש שיש להם פינה קטנה שבה הם יכולים לבטא את עצמם- בין אם משרד פרטי או משותף, או אפילו שולחן או לוח שעם לתלות עליהם תמונות. יתר על כן, ישנם מחקרים שמוכיחים שעובדים שנוטים להציב תמונות של משפחתם הם עובדים נאמנים יותר למקום העבודה.

לדעתי, בחירה בשיטת "הכיסאות המסתובבים" עלולה ליצור תחושת ניכר מוחלטת של העובד ביחס לעבודה, שכן דמיינו לכם שכל יום אתם יושבים ליד אנשים זרים אחרים שאינכם מכירים, ואין לכם שום דבר מוכר, או בעל רגש סנטימנטלי כלשהו בעבודה. האם במצב כזה לא תרגישו שברצונכם "לגמור את העבודה" וללכת הביתה?

  1. לא מתאים לכל ארגון

שיטת ה"כיסאות המסתובבים" מתאימה אך ורק לארגונים שעובדים בצורה ממוחשבת ולא מתאימה- ואף לא אפשרית- לארגונים שבהם ישנה עבודת ניירת, קלסרים וכדו'. למשל, כיצד מצופה מעורך דין או רואה חשבון לבצע את עבודתו ללא קלסרים שנותרים על שולחנו, ומחכים לו ליום העבודה הבא?

  1. שיתוף פעולה? לא תמיד

אחד הטיעונים המשמעותיים אשר הופיעו בכתבה הוא שהעבודה בצורה זו מגבירה את שיתוף הפעולה בין העובדים מהמחלקות השונות. אך כדברי הפגם הידוע, "מה מבין חמור בסלט פירות?" או במילים אחרות, איזה שיתוף פעולה יכול כבר לצמוח מכך שמתכנת ישב למשך יום אחד לצידו של רואה חשבון? ואיזה שיתוף פעולה אמור בדיוק להתקיים בין עובדים ממחלקות ואגפים שונים, שמבצעים תפקידים שונים לחלוטין שהקשר ביניהם מקרי?

לכן, אני סבורה שרעיון הישיבה הדינמית הוא אמנם רעיון נחמד אך הוא מוצלח יותר כגימיק ונראה שלא יאריך ימים.

איך בכל זאת לעשות את זה נכון?

  1. תחילה בדקו האם אתם מסוג הארגונים שזה מתאים להם? ארגון ללא נייר; שמרבית העובדים בו מבצעים תפקידים/מטלות דומים.
  2. החלטתם ללכת על זה? תנו לעובדים דרך אחרת לבטא את עצמם בצורה כלשהי (למשל- תנו יד חופשית בקישוט הלוקרים).
  3. צרו חלוקה למחלקות. כדי ששיטה זו אכן תגביר את שיתוף הפעולה בין העובדים, כדאי לדעתי, לחלק את האולם לפי מחלקות מסוימות. כך שגם אם העובדים ישבו בכל יום בכיסא אחר, לפחות הם ישבו ליד הקולגות שלהם ותהיה חלוקה מינימלית בארגון.