הפנסיה. למה התעוררנו עכשיו? ובכלל, מי המבוגר האחראי פה?

2 בינואר 2014 | נכתב ע"י

הפנסיה, אההה הפנסיה.

כיום מדברים רבות על הפנסיה, בעוד בעבר הנושא לא היה במרכז הדיון הציבורי. במשך רוב שנות קיומה של המדינה המילה "פנסיה" היתה זרה לרוב ציבור העובדים בישראל ולא ניתנה לנושא חשיבות רבה ע"י המדינה. הציבור הרחב לא הבין את המשמעות של חסכון לטווח ארוך וראה בו הטבה בלבד. אולי משום שהיו בעיות קיומיות, סמכו על "ההסתדרות", על "ביטוח לאומי". המדינה היתה צעירה ועוד לא היו כל כך הרבה 'מבוגרים לדאוג להם', ואולי משום שזה פשוט היה נושא שלא דיברו עליו בשיח הציבורי.

עובדתית, במשך שנים רבות המגזרים העיקריים אשר "נהנו" מהפרשות לפנסיה היו עובדי מדינה ועובדים אשר היו קשורים בהסכמים קיבוציים בחברות גדולות. והשאר? אם לא דאגו לעצמם – נותרו חסרי כל.

השינוי בתפיסת המדינה את נושא הפנסיה הגיע באמצע שנות ה-90, עם הלאמת קרנות הפנסיה הותיקות אשר היו מצויות בגירעונות אקטוארים שנבעו מאופן ניהול הקרנות והמבנה הדמוגרפי של הקרן, למשל יותר נשים שמשכו את הכספים שנחסכו עבורן כשיצאו לחופשות לידה ועוד. שינוי זה הוביל למעורבות גדולה יותר של המדינה לאור ההבנה שאם הציבור הרחב לא יחסוך, הנטל בעת פרישת העובדים ייפול על כתפיה.

וכיצד יעודדו את האזרחים לחסוך? באמצעות חוקים, תקנות ומיסוי – מקלות וגזרים.

זה לא קרה ביום אחד, השינוי היה הדרגתי. שינוי לדוגמא הינו שינוי תקנות המס לקופות גמל הקובעות פרמטרים חדשים לפדיון הפרשות סוציאליות וחיוב במס גבוה בגובה 35% ובמס רווחי הון בגין משיכת כספים אלו. המטרה המרכזית הינה לעודד חסכון ולהרתיע אנשים מלמשוך את הכספים שלהם (אחת הבעיות בקרנות הישנות היו משיכות של כספים "באמצע החיים").

בשנת 2008 חל מהלך דרמטי אשר שינה את עולם הפנסיה בישראל, עם החלת צו הרחבה לפנסיית חובה על כלל המעסיקים במשק. צו זה קובע כי כל עובד בישראל החל מגיל 21, ועובדת מגיל  20 עד גיל הפרישה (אישה 64, גבר 67) יהיה זכאי להפרשות סוציאליות למוצר פנסיוני (קופת גמל/ביטוח מנהלים/קרן פנסיה)  לאחר 9 חודשי עבודה (כיום שישה).

למעשה, מנקודת זמן זו חייב המעסיק להפריש עבור פיצויים ותגמולים למוצר הפנסיוני, ובמקביל ינוכה סכום זהה לתגמולים משכרו של העובד. הצו קובע כי ההפרשות יהיו בגובה 0.83% משכר העובד, סה"כ 2.5% עבור כלל הרכיבים. אחוזי ההפרשה יעלו בהדרגה עד לשנת 2014, בה ההפרשות יעמדו על 6% לפיצויים ולתגמולים על חשבון המעביד ו-5.5% לתגמולים על חשבון העובד.

צו הרחבה זה הינו פורץ דרך. בפעם הראשונה עוגנה הזכות לפנסיה בתקנות המדינה, מתוך דאגה לרשת ביטחון סוציאלית לעובד בעת הגעתו לפרישה. בתחילת הדרך עובדים רבים במשק לא הבינו את המשמעות של חוק זה ואף לא היו מודעים לו, וזאת מאחר וחלק ניכר מהעובדים במשק הינם עובדי קבלן זמניים או עובדים עם שכר נמוך.

למה התעוררנו עכשיו?

נכון, כללי המשחק השתנו. המצב השתפר, קיימת מודעות רבה לנושא והוא נמצא במרכז השיח הציבורי. היום מעסיקים רבים מחויבים להפרשות ולדאגה לפנסיה של העובד, וארגונים שאולי בעבר נמנעו מתשלום פיצויים ופנסיה באמצעות פיטורי העובד, מחויבים כעת להוצאות נוספות. יתרה מכך, המדינה הטילה אחריות על הגופים המוסדיים המנהלים את כספי הפנסיה לדאוג לגביית הכספים מהמעסיקים אשר לעובדים שלהם נפתח מוצר פנסיוני, אם הם לא מפרישים עבורם את הסכומים הנדרשים. קרי קרנות הפנסיה וחברות הביטוח אמורות לעזור לנו ולרגולטור לעקוב אחרי ההפרשות הפנסיוניות שלנו.

אך זו לא רק פנסיה, למעשה הפנסיה היא תסמין לשינוי תפיסתי וערכי הנוגע בשאלה מהי באמת האחריות של ארגונים לעובדים שלהם ולחברה בה הם פועלים. ההתייחסות היא לטווחי זמן שונים ולבניה עתידית של החברה. תארו לעצמכם שילוב של שינוי דמוגרפי, עליה בתוחלת החיים, שינויים אינטנסיביים בשוק העבודה והתעסוקה, וכיסוי פנסיוני חלקי של כוח העבודה והפורשים. סביר שהדבר יוביל לתהליכים משבריים עמוקים במשק. אגב, יש שטוענים שכבר איבדנו את הרכבת.

ומכאן עולות שאלות רבות, למשל:

על מי מוטלת האחריות על הפנסיה שלנו? עלינו, על המדינה?

האם למעסיק יש חלק באחריות הזו?

השאלות הללו מורכבות ולא מסתכמות רק בהיבטים משפטיים או רגולטוריים. מדובר בשאלות ערכיות וחברתיות. אם האחריות הינה על הפרט, מה יקרה כשיצא לגמלאות וימצא עצמו ללא הכנסה מינימלית הנדרשת למחייתו? האם אז ייפול כנטל על מוסדות המדינה? ואם כן – האם זה מחזיר את האחריות לפנסיה של התושבים, כבר כעת, למדינה עצמה?

כיצד, אם בכלל, על החברה לדאוג לפנסיונרים נטולי הכנסה?

כיום המדינה החליטה, באמצעות חוקים ותקנות ומיסוי – לקחת אחריות מסויימת להבטחת הפנסיה שלנו. אבל גם לנו, כמועסקים ואנשים אחראים, כדאי לקחת אחריות על העתיד שלנו.

ואיפה המקום של הארגון בכל הסבך הזה? זו כבר שאלה ערכית-ארגונית אחרת לגמרי. האם לארגון אחריות חברתית מעבר לחזון העסקי שלו?