העבודה היא אושרנו?

27 באוגוסט 2013 | נכתב ע"י

"מי שעובד יותר מאושר יותר" אומרת הכותרת,

"לא טוב לכם? – תעבדו קשה יותר" אומרת כותרת המשנה של הכתבה שהתפרסמה בדהמרקר.

אז נכנסתי לקרוא, ובפנים מדובר על ממצאי עבודת דוקטורט של חוקרת באוניברסיטת חיפה.

הכתבה עצמה וסיפור המסגרת מעניינים וחשובים. יחד עם זאת, נדמה כי חלק מההתיחסויות לסיבות והמניעים מעט חסרים ואולי אבדו בעריכה ובניסיון להעביר עבודה אקדמית לפורמט של כתבה בעיתון.

חסרים לטעמי נימוקים והסברים לשאלה 'מדוע נמצא כי מי שעובד יותר מאושר יותר'? כמו כן, ראוי שינתן הסבר מעמיק יותר לתהליך המקשר עבודה לאושר במונחים ליניאריים של סיבה-תוצאה כפי שמשתמע מהכתבה. כן, אני יודעת מדובר בכתבה בעיתון, אך הנושא חשוב מכדי שיוצג באופן זה.

האם ניתן לומר כי מי שעובד יותר מאושר יותר, כפי שרומזת כותרת הכתבה? הרי משתמע מכך שאם אדם חש לא מספיק מאושר ההמלצה של הכותבים תהיה – אז תעבוד יותר שעות. אבל אולי זה בדיוק להיפך?

הייתי רוצה להציע אלטרנטיבה: ייתכן שהסיבתיות הפוכה – אנשים שחשים תחושות של סיפוק/משמעות במקום עבודתם יעבדו יותר שעות. בנוסף, ניתן יהיה להניח שבשעות הפנאי שלהם הם אינם חווים את תחושות הסיפוק והמשמעות הללו, התורמים רבות לתחושת הרווחה ושביעות הרצון מהחיים.

מדוע יש עובדים החשים יותר סיפוק ומשמעות בעבודה ואחרים פחות? הסיבות לכך רבות ונעוצות בשילוב שבין האדם עצמו לתפקיד אותו הוא מבצע, והמשימות הכלולות בתפקיד.

בסדרת הפוסטים הבאה אנסה לתת מענה לשאלות שהתעוררו בי במהלך קריאת הכתבה, ובאמצעות סקירת מאמרים רלוונטיים אדבר על הבדלים אינדיבידואלים ועל תפיסות העוסקות באושר, סיפוק ומשמעות בעבודה. (לפוסטים קודמים בנושא אושר בעבודה)

באופן כללי, ממחקרים רבים העוסקים באושר וברווחה נפשית (well being) עולה כי רמת האושר של הפרט נובעת יותר מהיבטים אישיותיים ופחות מהיבטים סביבתיים. כלומר, באופן כללי וגס מאוד ניתן לומר כי רמת שביעות הרצון מהחיים (כפי שנבדק במחקר המובא בכתבה) תהיה יציבה לאורך זמן, עם תנודות מעלה ומטה לעיתים, אך הממוצע יהיה יציב.

בנוסף, מחקרים שבדקו היבטים של משמעות בעבודה מצאו כי התפקיד עצמו פחות משנה, אלא תפיסת הפרט (האדם העובד) את התפקיד היא שרלוונטית, ובדרך כלל תפיסת הפרט את התפקיד ואת עבודתו נובעת מהמאפיינים האישיותיים שלו, שהינם יציבים לאורך זמן. לאור האמור לעיל טוענים אנשי מקצוע כי חווית העבודה הינה סוביקטיבית.

Jobs, Careers and Callings

אחד המחקרים המעניינים בתחום גורס כי אנשים נבדלים באופן שבו הם תופסים את התפקיד שלהם ואת העבודה עצמה בחייהם: יש כאלו התופסים את עבודתם כ"תפקיד" Job , יש התופסים עבודתם כ"קריירה" Career ואחרים כ"שליחות" Calling.

אנשים ש"הולכים לעבודה" – כלומר עבודתם נתפסת כתפקיד בלבד, מייחסים חשיבות מכרעת להיבט הכלכלי והחומרי שהתפקיד מספק ולא מצפים לקבל תגמול אחר מעבודתם. העבודה אינה מטרה בפני עצמה אלא אמצעי להשגת המשאבים החומריים (כסף) הנדרשים להנות מהחיים שמעבר לשעות העבודה. האמביציה ותחומי העניין של אנשים אלה אינם באים לידי ביטוי בתפקידם.

מנגד, אנשים המנהלים "קריירה" יהיו יותר מעורבים רגשית בעבודתם. ההישגים שלהם לא נמדדים רק בהיבטים כלכליים וחומריים אלא גם בהתיחס לביצועים המקצועיים שלהם ולהתקדמותם המקצועית. הביצועים וההתקדמות המקצועית מובילים להערכה עצמית גבוהה יותר, לסיפוק, לתחושת כח ועצמה מקצועית ומיקום גבוה בהיררכיה החברתית.

לבסוף, אלו התופסים את עבודתם כ"שליחות" אינם מונעים משכר והיבטים חומריים או התקדמות קרייריסטית, אלא מתחושת הסיפוק והמשמעות שעבודתם מספקת להם. עבודה הנתפסת כשליחות נתפסת לרב גם כערכית וכבעלת היבטים של תרומה חברתית, ואלו מטרות בפני עצמן. ביצוע העבודה עצמה יכול להיות מהנה, אבל לא בהכרח.

ההבחנה בין עבודה-קריירה-שליחות לאו דווקא תלויה בתפקיד המקצועי עצמו, כי אם באדם המבצע אותו. באותו המקצוע נוכל למצוא אנשים התופסים את תפקידם כעבודה, אחרים כקריירה ואחרים כשליחות. נכון, סביר לצפות שבמקצועות מסויימים נמצא יותר אנשים התופסים את תפקידם כ"שליחות", למשל בתחומי הוראה, אולם גם בתפקידים של אנשי מכירות, טכנאים ומזכירות נמצא עובדים התופסים את עבודתם כשליחות. אנשים אלה אוהבים את עבודתם וחושבים שהיא תורמת לעולם טוב יותר. לדוגמא, מדגם ה'עוזרים אדמיניסטרטיבים' שהשתתפו במחקר התפזר באופן שווה בין שלושת תפיסות התפקיד.

ממצאי המחקר מצביעים על כך שאנשים התופסים את עבודתם כשליחות לוקחים פחות ימי מחלה ופחות ימי חופשה. כיוון שלא נמצא קשר בין תפיסת התפקיד (עבודה/קריירה/שליחות) לבין מצב בריאותי אזי או שעובדים אלה חולים פחות, או שהם בעלי מוטיבציה גבוהה יותר ולכן נעדרים פחות מעבודתם. בנוסף, ממצאי המחקר מצביעים על כך שאנשים התופסים את עבודתם כשליחות הינם גם בעלי רמה גבוהה יותר של שביעות רצון מהעבודה ושביעות רצון מהחיים.

בהתייחס לכתבה מהעיתון שמצוטטת בתחילת הפוסט – האם סביר להניח שאנשים אלו גם יעבדו שעות רבות יותר? אני נוטה להניח שהתשובה חיובית.

לקריאת כתבות נוספות בנושא אושר בעבודה

.

______________________________________________________________________

.

בחן את עצמך –

כותבי המאמר ניסחו 3 פסקאות, ובהתאם להזדהות עם הנאמר בכל פסקה אדם יכול להבין היכן הוא נמצא מבחינת תפיסת התפקיד שלו:

Mr. A

Mr. A works primary to earn enough money to support his life outside of his job. If he was financially secure, he would no longer continue with his current line of work, but would really rather do something else instead. Mr. A’s job is basically a necessity of life, a lot like breathing or sleeping. He often wishes the time would pass more quickly at work. He greatly anticipates weekends and vacations. If Mr. A lived his life over again, he probably would not go into the same line of work. He would not encourage his friends and children to enter his line of work. Mr. A is very eager to retire.

Mr. B

Mr. B basically enjoys his work, but does not expect to be in his current job five years from now. Instead, he plans to move on to a better, higher level job. He has several goals for his future pertaining to the positions he would eventually like to hold. Sometimes his work seems a waste of time, but he knows that he must do sufficiently well in his current position in order to move on. Mr. B can’t wait to get a promotion. For him, a promotion means recognition of his good work, and is a sign of his success in competition with his coworkers.

Mr. C

Mr. C’s work is one of the most important parts of his life. He is very pleased that he is in this line of work. Because what he does for a living is a vital part of who he is, it is one of the first things he tells people about himself. He tends to take his work home with him and on vacations, too. The majority of his friends are from his place of employment, and he belongs to several organizations and clubs relating to his work. Mr. C feels good about his work because he loves it, and because he thinks it takes the world a better place. He would encourage his friends and children to enter his line of work. Mr. C would be pretty upset if he were forced to stop working, and he is not particularly looking forward to retirement.