הכתה הפרונטלית לא הולכת לשום מקום, בינתיים

29 בינואר 2014 | נכתב ע"י

לפני כשבוע השתתפתי במפגש עמיתים מיוחד שהתמקד בשאלה "האם תם עידן ההרצאה הפרונטלית?"

לפני שהחל הדיון הרהרתי בקול רם לגבי נושא הדיון, משתתפת אחרת הגיבה: "למידה מתוקשבת – לשם כולנו הולכים". האם באמת  כולנו הולכים לעולם המתוקשב? לא בטוח. לכן החלטתי לשתף אתכם במחשבותיי בפוסט זה.

מה זו למידה פרונטאלית?

יש מגוון דרכים להתייחס ללמידה פרונטאלית, לא מדובר רק במפגש של מרצה המעביר תכנים ולומדים שמקשיבים ורושמים. גם הסדנה הפעילה ביותר וסוגים רבים של למידה מונחית יכולים להיחשב ל"למידה פרונטאלית". רבים כיום סוברים שההרצאה הפרונטאלית, שתכליתה העברת ידע חד כיוונית, עתידה להיעלם מהעולם , אולי הם צודקים.

יחד עם זאת קיימים סוגים שונים של תהליכי למידה שניתן לשייכם לקטגוריה של למידה פרונטאלית. למשל, למידה סינכרונית מרחוק – למידה בה נמצאים הלומדים במיקומים שונים אך לומדים באותו זמן תוך הנחיה של מדריך או מרצה ובעזרתם של אמצעים טכנולוגיים שונים. גם אם הכיתה הפיזית נעלמת במשוואה הזו, אזי עדיין ישנה הנחייה למול הלומדים.

אם כך, אם נתייחס לא באופן מכליל לתהליכי למידה הפרונטאלית, אלא לשיטת העברת התכנים כמו הרצאה, האם זו עומדת להעלם מהעולם? יש האומרים שסוג זה של למידה הופך לפחות רלוונטי ולו בשל הסיבה הבסיסית שלומדים פחות ופחות מסוגלים לשבת בכיתה שעות ארוכות ולהקשיב למרצה, "הפרעת הקשב המובנית בכולנו" וההרגל בגירויים רבים. סיבה נוספת הינה שהידע והמידע נגישים וכל אחד למעשה יכול ללמוד לבד.

עם זאת, יש הטוענים כי באקדמיה ההרצאות הפרונטאליות ימשיכו לתפוס מקום משמעותי עוד זמן רב, ואני אומרת – לא רק באקדמיה אלא גם בארגונים. הסיבות הן מגוונות – היעדר הטכנולוגיה המתאימה להעברת המידע ומעקב אחר ביצועי הלומדים, מוכנות ארגונית לשיטות למידה אחרות, משאבים מוגבלים ועוד.

נכון, קיימות שיטות למידה עדכניות וחדשניות, למשל הלמידה ההיברידית שפרופ' אורן קפלן מתאר (קישור להרצאה בנושא) וטכנולוגיות הלמידה שהולכות ומשתכללות (להרצאה בנושא טכנולוגיות למידה) ועדיין, אני לא ממהרת להספיד את הלמידה הפרונטאלית… יחד עם זאת, אני חושבת שכמה "ויטמינים" יכולים לשפר את איכותה:

  • הויטמין הראשון שאני מציעה הוא שיטת למידה: "הכיתה ההפוכה" – לומדים את התוכן לפני השיעור ובמפגש הלמידה עצמו מתרגלים, נותנים דגשים, עונים על שאלות ועוד. השיטה הזו מאפשרת להתעכב על הנושאים המורכבים, לדלג בקלילות על הנושאים הפשוטים והבסיסיים וכן ליישר קו בין הלומדים.
  •  הויטמין השני הוא בבחינת "Back to the basic" – הפעלות, הפעלות ועוד הפעלות – כדאי לשלב שאלות עירור צורך, שאלות הבנה ושאלת גירוי, שילוב משחק או תחרות יסייע לעורר את הלומדים ולהגביר את האפקטיביות של הלמידה.
  • הויטמין האחרון הוא שיטה נוספת וחדשנית יחסית – למידה בשני ערוצים – הערוץ הראשי הוא ההרצאה עצמה והערוץ המשני מתקיים בין הלומדים לבין עצמם ולעיתים גם בליווי מנחה נוסף – זה יכול להתבצע באמצעות צ'אט או קבוצת "whatsapp" בה הלומדים שואלים שאלות ומעבירים פידבקים בזמן אמת. השיטה מאפשרת "בדיקת דופק" של הלומדים לאורך ההרצאה ואיתור נקודות לא ברורות (ריבוי שאלות) או נושאים נפיצים או ברורים מדי וכן מאפשר ללומדים לנתב את הקשב שלהם ללמידה במקום לעיסוק אחר בסמארטפון שלהם.

לסיכום, לדעתי הלמידה הפרונטלית כאן כדי להישאר. האתגר שלנו כאנשי הדרכה הוא להפוך אותה לאפקטיבית, מובנת ומעניינת. כולנו כיום "סובלים" מהצפה סנסורית, משודרים אלינו מגוון גירויים בכל רגע נתון, עלינו להבין זאת ולתעל את הקשב המפוצל לטובת הלמידה. הבנה זו תשמש אותנו גם בהחייאתה של הכיתה הפרונטלית.

מצד שני…

ואם הם צודקים, אלו שאומרים שההרצאה הפרונטאלית בכתה הולכת ונעלמת, אילו מודלים של למידה יחליפו אותה?

העברת ידע ללומדים יכולה להתבצע במגוון דרכים. הטכנולוגיה המתפתחת מציעה לנו מגוון כלים מעניינים כגון לומדות, סרטונים רגילים וסרטוני סמן ופורטלים המשמשים כמנהלת ידע. פעמים רבות פיתוח פתרונות מסוג זה דורש השקעה רבה יותר אך היתרון המשמעותי הינו האפשרות ללמוד בכל עת ובכל מקום (כתלות בתשתית מתאימה). בהתאם לכך פתרונות אלו מאפשרים חיסכון בשעות הדרכה של המרצה/המדריך וכן למידה של מספר רב של לומדים.

שיטות אחרות הן למידה בקבוצות קטנות, תוך שימוש בעובדים חזקים כמובילים ומומחי תוכן, למידת חקר (למידה עצמית או בקבוצה סביב משימות מכוונות) וכן למידה באמצעות משחק. סוגי למידה אלו מאפשרים מעורבות גדולה יותר של הלומדים אך דורשים הנחייה, במינונים נמוכים יחסית.

.

.

.

classroom