הדרכה ולמידה באמצעות מישחוק – חווית המשתתף

10 במרץ 2012 | נכתב ע"י

האם כשאתם יושבים בישיבה, עם חברים, משפחה, בכתה  אתם מידי פעם מזפזפים בטלפון החכם שלכם?

בודקים מיילים, קופצים רגע לפייסבוק לראות אם התחדש שם משהו, קופצים לקרוא קצת חדשות? בודקים "מה קורה בעולם שבחוץ"… זה קורה להרבה מאיתנו יותר ויותר, ואין זה משום שבהכרח אנו לא מנומסים או לא קשובים.  זה קורה כי אנחנו יותר "מחוברים", ולהיות מחובר משמעות הדבר להיות אקטיבי. לשוחח, לצוטט ולגלוש.

מעניין להבין את הרעיון של להיות "מחוברים" והשפעותיו על ההתנהלות היומיומית שלנו. מה זה עושה לתהליכי הלמידה למשל? תשובה חלקית לצורך להיות מחובר, אקטיבי ומשפיע  קיבלתי כמשתתפת בכנס השנתי השני להדרכה ולמידה במאה ה-21 של תוכנית ה- MBA לייעוץ וניהול משאבי אנוש במכללה למנהל, שהתקיים בשבוע שעבר.

אקדים ואומר שהנושא הוא לא מתחום העיסוק שלי. וככזה, מלכתחילה לא היה לי ספק שבמהלך ההרצאות אזפזפ מידי פעם לשאר עיסוקי – אקפוץ לראות מה מצב המיילים שלי, אבדוק מה התחדש ברשתות החברתיות.

אנדוד לי קצת לשאר העניינים (כנראה שגם אני "מהמחוברות"…).

אז חשבתי…

או אז התחילה ההרצאה הראשונה של הכנס. האמת היא שזו לא ממש הייתה הרצאה, אין לי מושג איך לקרוא לזה. אולי נכון יותר יהיה לומר – אז התחיל המשחק. "משחק הדילמות" (שהוגדר על ידי המנחה כ'פאנל אינטראקטיבי').

לבמה עלתה ד"ר דבורה גלר, "המנחה", שהסבירה את העקרונות: משחק המסגרת הוא איקס-מיקס-דריקס. יש שתי קבוצות- הצהובים והירוקים. כל 'משחקון' עסק בדילמה אחרת, נמשך 6 דקות, במהלכן עולה נציג 'צהוב' ונציג 'ירוק'. כל נציג מייצג עמדה אחרת הנוגעת לדילמה, ומתחיל 'דיבייט'. 2 דקות לכל אחד לטעון את הטענה המרכזית וביתר הזמן מתקיים דיון בניהם. לקהל תפקיד חשוב במשחק – הקהל מצביע עבור הנציג שעם דעתו הוא מסכים.

על המסך מוקרנת תמונה של שני כדורים פורחים, צהוב וירוק, וכל אחד מהם עולה למעלה בהתאם להצבעת הקהל. תחרות ממש.

מצאתי את עצמי קשובה. מעורבת בנעשה על הבמה. מצביעה במרץ בכל פעם לדעה איתה אני מסכימה. נכנסת לפייסבוק לעמוד הכנס כדי להצביע משם, נכנסת לאתר הייעודי למשחק כדי להצביע גם משם, ואם הבחנתי שהכדור הפורח של הדעה המועדפת עלי עשוי להפסיד – גם שלחתי הודעת סמס עם כדי להעלות אותו עוד קצת למעלה.

אז כן, לאורך כל המשחק הייתי צמודה לטלפון החכם שלי. אבל לאורך כל הזמן הייתי בקשב מלא, עם חיוך של הנאה, משתתפת ומעורבת במה שקורה.

הסתכלתי מסביב – לא היה אדם אחד בקהל שלא החזיק טלפון חכם או מחשב נייד והשתתף.

לא היה אדם אחד שלא חייך.

מידי פעם גם נשמעו קריאות של מעורבות מהקהל.

התרגשתי.

חווית הלמידה שעברתי הייתה הדבר האחרון שציפיתי לו. הקשבתי לטיעונים השונים, כאשר בכל שלב של "ההרצאה" היו שלושה אנשים שונים על הבמה, כל 6 דקות שניים מהם התחלפו.

חווינו גיוון, עניין, טכנולוגיה, שעשוע, ומעורבות מלאה. לא הספקתי לזפזפ לכל שאר העניינים האחרים שלי. לא רציתי, או בעצם – לא היה לי הצורך לזפזפ לשאר העניינים – נדמה שהדינמיות והקצב המהיר של המתרחש על הבמה סיפקו את כל מה שנדרש לאנשי דור ה Z / W / X / Y כדי להישאר בקשב, להיות מעורבים. וללמוד.

אז כנראה שכך צריכה להתנהל (לפחות חלק מ) ההדרכה והלמידה במאה ה- 21:

דינמית. מנהלת שיח עם הלומדים, ואולי אף נותנת מענה להפרעת הקשב והריכוז המובנית של הקהל כיום. עושה שימוש נבון בערוצי המדיה והטכנולוגיה ומאפשרת "חיבוריות" בין אנשים לאנשים, ובין אנשים למידע.

רגע, אל תסיקו שהמסקנות הינן שכל התהליכים אמורים להתנהל באופן זה, עדין יש מקום לאופני למידה והדרכה שונים, האתגר הוא יצירת התמהיל הנכון.

הדבר המעניין ביותר מבחינתי, כמשתתפת, היה שהתכוונתי לזפזפ במהלך הפאנל, כדרכי בקודש בשנים האחרונות. אך במקום לזפזפ לענייני האישים "והמחוברים", מצאתי את עצמי משתתפת ומשפיעה על תוצאות הדיביט, ולמעשה לא היה לי  קמצוץ של זמן, או צורך, לגלוש לעולמות אחרים.

.

(ראו גם פוסט בנושא בנית פאנל משחק הדילמות ותוצאותיו)