האם אושר מוביל להצלחה בקריירה?

24 ביולי 2011 | נכתב ע"י

"לָמה אנשים מאושרים"? האם האדם נולד עם הנטיה לחוש מאושר או שנסיבות החיים מובילות אותו לתחושת האושר?  שאלה זו מהווה את אחד הדיונים המרכזיים במסגרת המחקר בתחום האושר הסובייקטיבי של הפרט. כתבתי על כך באחד הפוסטים הקודמים שלי.

שאלה מרכזית נוספת עולה בהקשר התעסוקתי: האם הצלחה בעבודה ובקריירה היא שמובילה לתחושת האושר או שתחושת האושר, על שלל מאפייניה, היא שמובילה להצלחה בקריירה?.

והתשובה? אנסה לענות עליה תוך התייחסות למחקר של Boehm & Lyubomirsky. שתי החוקרות ביצעו מחקר סקירה מקיף לבדיקת שאלה זו. השערתן היתה כי אושר הינו מרכיב משמעותי בהצלחה בקריירה, והוא אחד הגורמים והסיבות המרכזיות לכך שאנשים מסויימים מצליחים בעבודה ובקריירה יותר מעמיתיהם.

מבחינת הגדרת האושר, החוקרות הגדירו כי אדם מאושר הינו אדם החווה רגשות חיוביים בתדירות גבוהה.

המחקרים שסקרו עסקו בחקר רגשות חיוביים והקשר שלהם לקריירה וביצועים בעבודה, הן באופן ספציפי ובהתיחסות לנטיה אחת מסויימת (למשל אופטימיות) והן באופן כללי תחת ההגדרה 'רווחה נפשית', 'אושר' או 'רמה גבוהה של רגשות חיוביים'.

להלן מקבץ מסקירתן:

  • אנשים החווים רגשות חיוביים נהנים מיותר תוצאות חיוביות בעבודה, ומתארים את עבודתם באופן חיובי יותר מעמיתיהם עם רמה נמוכה של רגשות חיוביים.
  • אנשים מאושרים יסייעו יותר ללקוחות ולעמיתים ולכן גם הגדרתם את מצבם החברתי במקום העבודה תהיה טובה יותר. הערכות הממונים עליהם, והערכות העמיתים, תהיינה גבוהות יותר (ולפעמים אף ללא קשר לביצוע בפועל).
  • אנשים מאושרים מדווחים על רמות נמוכות יותר של שחיקה ותשישות נפשית והם נוטים פחות לעזוב את הארגון.
  • אושר מוביל ל'התנהגות ארגונית חברתית' ללא קשר למשימת התפקיד עצמה. כלומר – עובדים מאושרים הינם 'אזרחים ארגוניים' טובים יותר, התורמים מזמנם תוך 'הגדלת ראש' ומפגינים אכפתיות, אלטרואיזם ותמיכה חברתית, תוך מחויבות גבוהה יותר לארגון.
  • אנשים מאושרים מתוגמלים יותר על ידי הממונים עליהם ומרוויחים משכורות גבוהות יותר (נושא זה נבדק גם במחקר מתאמי וגם במחקר אורך שבדק את רמת האושר של סטודנטים במהלך הלימודים וכמה שנים לאחר מכן בדק את רמת ההכנסה שלהם).
  • אנשים שדיווחו על רמה גבוהה של אושר סובייקטיבי כשהיו בני 18 הפגינו הישגים מקצועיים גבוהים יותר מעמיתיהם הפחות מאושרים 8 שנים לאחר מכן.
  • אנשים מאושרים החווים רגשות חיוביים נמצאים, בממוצע, פחות זמן במצב של אבטלה, יש להם נטיה פחותה לאבד עבודתם, ואם איבדו את עבודתם הם ימצאו עבודה מהר יותר ביחס לעמיתיהם שאינם מאושרים.
  • לאורך זמן אנשים מאושרים מצליחים יותר בחייהם הן מבחינת קריירה והן מבחינת עושר והכנסה כספית. (חשוב לציין כי הקשר בין אושר לרמת הכנסה קיים בעיקר ברמות הכנסה נמוכות-בינוניות. בקרב אנשים שהכנסתם בינונית-גבוהה ומעלה לא קיים קשר בין הכנסה לאושר).
  • במחקרים ניסויים נמצא קשר סיבתי בין מצב רוח חיובי לניהול משא ומתן. אנשים שניהלו משא ומתן בתחושת מצב רוח חיובי היו יותר קשובים לצד השני, אווירת המשא ומתן היתה נעימה יותר והם הגיעו ליותר תוצאות הטובות לשני הצדדים (Win-Win).
  • אנשים הנמצאים במצב רוח טוב מציבים לעצמם מטרות גבוהות יותר, מתמידים יותר זמן בביצוע משימות מאתגרות ומעריכים עצמם באופן חיובי יותר.

במחקרן עולה כי אנשים מאושרים ומסופקים בחייהם מצליחים יותר בקריירה.

אבל, למה זה קורה?

מתוך הסקירה שביצעו הן מסיקות כי הציפיות הגבוהות שאנשים מציבים לעצמם יכולות לשמש כנבואה שמגשימה את עצמה. האופטימיות של אנשים מאושרים והחוללות העצמית שלהם, ביחד עם ביצועים גבוהים בעבודה, מהווים כלים טובים לקידום בקריירה ולפיכך – כמנבאים להצלחה בקריירה. בנוסף, הן טוענות, ייתכן כי בעת תחושת מצב רוח חיובי מתרחשת "העברה" של הרגשות החיוביים ולכן, כאשר המעריך נמצא בתחושות חיוביות הוא יעריך את האדם שעומד מולו גם כן כאדם חיובי.

תהליך זה מתרחש תדיר בקרב אנשים החווים רגשות חיוביים ומחזק את מערכות היחסים של האדם המאושר ומכאן עשוי להוביל להצלחה בקריירה דרך קבלת תמיכה חברתית גדולה יותר.  המכניזם עצמו, מדוע וכיצד מובילים הרגשות החיוביים לביצועים טובים יותר, אינו ברור דיו, אולם קיימים מספר נתיבים אופציונאליים. מודל המשאבים של פרדריקסון (לפעמים נקרא גם תאורית ההרחבה והבניה) הינו ההסבר התאורטי הנפוץ ביותר בתחום זה. לפי מודל המשאבים: חווית רגשות חיוביים מרחיבה ובונה את המשאבים האינטלקטואלים, החברתיים והפיזיים של הפרט. משאבים אלו 'נצברים' בחשבון הבנק הרגשי של הפרט וקיימים לעזר בעת הצורך. לפי תאוריה זו לאנשים מאושרים מצבורי משאבים רגשיים עשירים והם עושים בהם שימוש בעת הצורך ובהתמודדות עם אתגרי התפקיד היומיומיים. לפיכך, מי שמשאביו עשירים יותר, יהיה בעל חוסן והישגים גבוהים יותר ולכן גם יחווה יותר הצלחות. כך גם מתרחשת 'ספירלת ההצלחה' משום שחווית הצלחות תוביל לרגשות חיוביים ואלו ימלאו מחדש את חשבון הבנק הרגשי (ניתן להרחיב בנושא בספרה של פרדריקסון).

ולכן, יהיה זה נכון לומר כי גם ההצלחה בקריירה (ביצועים גבוהים, קידום, הכרה וכל מה שמגיע עם הצלחה זו) משפיעה על האושר. זו המעגליות המתרחשת בין אושר, חווית רגשות חיוביים והצלחות היומיום.

אך מה היה כאן קודם? מה מוביל למה?

סקירת המחקרים המקיפה שלהלן (שסקרה הן מחקרי אורך, הן מחקרים ניסויים והן מחקרי שדה וחוצי קבוצות) מחזקת את הטענה כי אושר הוא שמוביל להצלחה בקריירה. בנוסף, הסברה הרווחת כיום הינה שאושר (וחלק נכבד מהנטיות הרגשיות) הינו נטיה אישיותית מולדת, שכ- 50% ממנה הינו גנטי, ולכן, אנשים קודם כל נולדו מאושרים, ורק לאחר מכן התחילו לעבוד ולפתח קריירה.

יש שיגידו שזה קצת מתסכל. ההם, המאושרים, הם גם מאושרים, וגם מצליחים בקריירה. ומה עם מי שלא?

למרות כל התועלות שנסקרו להלן הנוגעות לאושר, אושר אינו המשאב היחידי שמוביל להצלחה בקריירה. קימות תכונות נוספות, ופרמטרים נוספים, כמו אינטליגנציה, התמדה וקשרים, שגם להם תפקיד נכבד בהצלחה. בנוסף, סקירה זו אינה מרמזת כי אנשים שאינם מאושרים לא יכולים להנות מקריירה מוצלחת. במקצועות מסויימים בהם לא נדרשת יצירתיות ונדרשת פחות אינטראקציה עם אנשים, ואילו תשומת לב לפרטים ודיוק הינם חשובים יותר (כגון הנהלת חשבונות) ניתן להניח כי אדם יצירתי, עם נטיה לחוות רגשות חיוביים, לא יהיה המועמד האידאלי לתפקיד. זאת ועוד, ההיסטוריה מצביעה על אנשים שעל אף שלא היו מאושרים היו מנהיגים גדולים בתחומם ובעלי הישגים היסטוריים. ווינסטון צ'רציל, אברהם לינקולן ומהטמה גנדי – אלו דוגמאות למנהיגים שהשמועה הרווחת הינה שחוו מספר אפיזודות של דיכאון קליני במהלך חייהם.

ומה עלי לעשות, גם כדי להיות מאושר וגם כדי להצליח בקריירה?

על חלק מהדברים דיברתי בפוסטים הקודמים בנושא, על חלקם אדבר בהמשך, ועד אז אביא את המלצתו של וורן באפט (אדם שיודע דבר או שניים על הצלחה בקריירה…):

"פתחו את הכישרונות שלכם. אף אחד לא יכול לקחת אותם מכם, אף אחד גם לא יכול להטיל עליכם מיסים עד שתתחילו להרוויח מהם. הרופא הטוב ביותר בעיר, עורך הדין הטוב ביותר בעיר, המוסיקאי הטוב ביותר. הטובים ביותר בכל תחום תמיד יקבלו את הנתח שמגיע להם ממשאבי החברה, בין אם המטבע הוא דולר או שקל או שיני כרישים" – וורן באפט, האורקל מאומהה, על הנכס החשוב ביותר. מתוך Markerweek, 7 באפריל, 2011.

(אכן – מי שעיקר עיסוקו כרוך בשימוש בכישרונות ובחוזקות הספציפיים המייחדים אותו, יהיה הרבה יותר מאושר, וסביר להניח שגם מאוד מצליח בתפקידו. ועל כך – בפוסט הבא בנושא).

קישור למאמרים קודמים בנושא