האביב של ועדי עובדים?

23 ביולי 2013 | נכתב ע"י

לא מזמן השתתפתי בפאנל במסגרת כנס בנושא רשתות חברתיות ומעלי התנוסס שלט שהכיל, בין שאר המילים, את המילה נאמנות בהקשר של נאמנות עובדים.

הדיון החל, המשתתפים נשאלו שאלות הנוגעות לתופעות חברתיות כיום כמו התארגנויות גוברות של עובדים בארגונים ואילו אני חשתי בחוויה פרדוכסלית קמעה נוכח המילה נאמנות.

נאמנות של מי למי? נאמנות חד צדדית (אולי?).

דרישה מהעובדים להיות נאמנים? ומה עם הארגונים?

ובכלל, האם היווצרותם ועליית קרנם של ועדי עובדים קשורה לנושא הנאמנות והינה בבחינת חזרה לעבר ביחסי עובדים-ארגונים? אולי.

סוגיה זו מעסיקה גם את התקשורת. בכתבה שפורסמה בדה מרקר נטען שישנה עליה של 60% בהתארגנות עובדים. בנוסף, מתנהלים דיונים בנוגע ליתרונות והחסרונות של התאגדויות עובדים. אחת הטענות הינה שהעבודה המאורגנת בארגונים בהם ועד העובדים חזק ובעל השפעה מרתיעה ארגונים אחרים מוועדי עובדים.

לדידי שאלות אלו בוחנות את התופעה באותו מבנה חשיבה של העולם הישן.

אז מה באמת השתנה? עולם של רשתות חברתיות מאפשר לפרטים להתארגן למטרות מוגדרות, לנהל שיח דיונים, ליצור קשרים ולהגיע למידע בקלות רבה. לפתע ההגמוניה הממסדית לא יכולה לבלום התארגנויות מסוגים שונים. גם קשה יותר להסתיר דברים והחלטות שהתקבלו.

למעשה, באופן זה כוחו של הפרט מתעצם בשל היכולת שלו ליצור קשרים עם אחרים ולהתחבר אליהם ללא מגבלות של זמן, מרחק, תרבות או היררכיה. התחברות שכזו יכולה להיות מאד רופפת, אך מנגד, לעיתים כשהיא מתרחשת אותה קבוצה הנה בעלת קול חזק ומשפיע. זה כוחן של מערכות המתארגנות כל פעם מחדש.

עקרון ה"התארגנות כל פעם מחדש" Self Organizing מסביר את התהוותן של מערכות באופן הבא: בכל תהליך של התארגנות מחדש נוצרים יחסי גומלין שונים בין הגורמים במערכת. מתוך האינטראקציה הנובעת מיחסי הגומלין בין חלקי המערכת נובעים מאפיינים חדשים Emergent properties. למשל, בידול בין קבוצות של עובדים בארגון או הגברת רמת התלות במוקדי כוח חדשים שנוצרו.

חשוב להבין שמאפיינים אלו נובעים מהאינטראקציות בין המרכיבים במערכת והם לא נשלטים או מנוהלים.

יתרה מכך, ההתחברות של חברים זה לזה אינה תלויה בפוליטיקאי מהזן הישן, אלא לפעמים בתהליך ויראלי של הידבקות רגשית. כלומר בהתאגדויות 2.0 אין צורך שנציג המפלגה יגיע לפתח הארגון וישכנע את העובדים, זה קורה אחרת, לא אחת "מלמטה", מיוזמה של עובד.

יש שיאמרו שההסבר לתופעת ההתארגנויות אינו נובע מהדינאמיקה של Self Organizing והיא אינה אפשרית בארגונים מעצם היותם מערכות מאורגנות ומנוהלות, כי לאנשים יש אינטרסים שונים ולעיתים סותרים, כי הם תבנית נוף מולדתם התרבותי, וגם היכולת התעסוקתית של העובדים משפיעה על הרצון והמוטיבציה להתארגן.

למשל בתחום ההי-טק ניתן לומר באופן מכליל שאין לעובדים נטייה להתארגן בוועדי עובדים, אפילו בארגונים בהם לא הכי נוח לעובדים, או שקיים אצלם חשש סביר לאובדן מקום העבודה – נדמה שעדיין עובדים לא ששים להתארגן.

לא אחת נחשף בעיתונות הסיפור מאחורי תהליך ההתארגנות. מתוך הסיפור מצטייר שההתארגנות מצריכה נחישות רבה של העובדים. ראו למשל מקרה פלאפון ויש עוד לא מעט נרטיבים בעיתונות המתארים את מסע ההתארגנות. את המסע הזה מלווה לעיתים כל הציבור יחד כתהליך של מיקור המונים ותמיכה בתהליך ההתארגנות. כלומר, הציבור תומך בעובדים מבחוץ ומחזק את מעשיהם, ועל ידי כך הקבוצה המתארגנת בתוך הארגון מייבאת כוח והשפעה לתוך זירת המשא ומתן המתקיימת בתוך הארגון.

אז מה קורה פה? יש שמסבירים תהליכים ותופעות כמו ריבוי ההתארגנויות של עובדים כחלק מתופעה רחבה של שינוי היחסים בין העובדים לארגונים בשוק העבודה, כתוצר של הגלובליזציה, חוסר יכולת של תאגידי ענק לעמוד בהתחייבות שלהם לעבודה "לכל החיים", מחזורי קריירה קצרים, שאיפה לצדק, הוגנות ושקיפות.

נלסון ליכטנשטיין (המצוטט במאמר בלוס אנגלס טיימס) מנהל המרכז לחקר עבודה ודמוקרטיה באוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה אמר ש"לפני חמישים שנה, כאשר נכנסת לבית הספר לעסקים לימדו אתך שאתה רוצה כוח עבודה נאמן, מסור ומיומן. היום, אם אתה רוצה ללכת לבית הספר לעסקים, הם יגידו לך שלא רוצים כוח עבודה קבוע. זה נחשב כחלק מתהליכי העבודה המקובלים".

ומאידך, בשנת 2012 נבחרה חברת החשמל כמקום העבודה שהכי טוב לעבוד בו. חברה שבה הועד זוכה לא אחת לביקורות לא אוהדות, בעיקר בהתיחס למעורבות המשמעותית בניהול החברה, השפעתו על התנהלות החברה, הכוח שהוא מפעיל וההישגים שלו.

קצת מבלבל? יחסי שנאה-אהבה לועדי עובדים?

ואולי מדובר בתקופה שבה הסדר הישן והיחסים בין העובדים לארגון עוברים הגדרה חדשה המצויה בתהליך של משא ומתן ושיח ומשום כך הדברים לא ברורים? כרגע נראה כי בתהליך זה נוספו כללים חדשים למשחק, ויכולות חדשות של התארגנות.

ואולי לא, ועדין אנחנו באותו דפוס בו הכוח נותר בידיהן של אליטות. ורק האליטות משתנות?